היסטוריה

בס”ד

ביקור ברשקוב

האתרים של כפר זה ידועים היטב, ולא אחת זכו לתיאור נרחב ביצירותיהם של סופרים והיסטוריונים, וכן גם בעיתונות.
ברם, אין ספק, כי יש לראות את המקום במו עיניים.
לעיני המבקר אשר נוסע בכביש, מתגלה לפתע נוף מדהים על גדותיו הסלעיות של נהר דנייסטר, מקומו של כפר עתיק זה.
ב-1402 מבצר קלאור (Kalaur), אשר נבנה לשמירה על גבולותיה הדרומיות של מדינת ליטא, כבר מופיע ברשימת ערים ומבצרים.
למעשה, מאז מתחילה ההיסטוריה הרשמית של כפר רשקוב, אשר בתקופות שונות שינה את מעמדו – פעם נחשב לעיר, פעם – כפר גדול וגם שטעטל יהודי.
לא אחת העיירה רשקוב נחרבה (כך המבצר קלאור לא נשמר), היו גם שריפות קטלניות ומלחמות. ברם, לפי דברי ההיסטוריונים, תושבי הכפר שנמנו על בני עמים שונים חיו תמיד בשלום ובהרמוניה – מולדבים, ארמנים, פולנים וכמובן יהודים.
ובכן, מתי בפועל הגיעו היהודים לאזור זה? עד היום אין הסכמה בין אנשי המחקר. לפי הערכה, בסוף המאה ה-17 הוחל כאן בהקמת בית-הכנסת הגדול ביותר במולדובה, והעיירה רשקוב הפכה למרכזה הרוחני של הקהילה היהודית הגדולה והפורחת. כאן שכן המרכז של אדמו”רי שושלת רשקוב ואליו נהרו כפריים יהודים מכפרי הסביבה לשבתות ולחגים.
את כל זה ועוד הרבה מעבר לכך נודע לנו מפי מדריכת הטיולים, כשאנו יושבים על גזעי עץ שעל-יד חומת בית-הכנסת המפואר ובסמוך למעיין המפורסם Panska Krynitza \עין הגבירה\, הזורם בקרבתו.
המבנה האדריכלי מסביב למעיין מזכיר את המקווה, וככל הנראה הוא שימש לטבילת חסידים לפני תפילת שחרית.
כעת ניגשים לסיור בין החורבות של בית-הכנסת. ממדי המבנה, שרידים של ציורי קיר ועיצובי אבן מרשימים מאד.
עובי הקירות מגיע עד ל-1.5 מטר ואף יותר. פה ושם נשמרו גם קשתות אבן מעוצבות באומנות רבה. בפינה מול הכניסה הראשית, רואים כניסה קטנה שקועה למחציתה באדמה – כניסה למבוך המוביל אל הגג. למי הוא נועד? עולים במדרגות אבן תלולות מאד, והמעבר צר ביותר, כך שנער בן 12 בקושי יוכל לעבור בו.
שרוולי המעילים שלנו מנגבים את שכבת האבק – השכבה מעל קירות המעבר, מלפני מאה שנה, ובאי-אלו קטעים נאלצנו לעבור כמעט בזחילה. ולבסוף הגענו לקצה הדרך, לראש החומה. המפלס – כולו מהמורות, עקב הפיצוץ ופגעי הזמן.
אנו עומדים ומנסים לדמיין את חיי הקהילה היהודית של פעם.
והנה, כעת אנחנו בבית העלמין היהודי. העזובה וההזנחה זועקות מכל עבר. מצבות רבות שקועות באדמה ומוטות ליפול. לא מעט מצבות שרועות על הקרקע ומכוסות בעשבים ובאזוב.
השמש שוקעת, ומורדות הר קראסניה מאדימים מול קרניה, והאווירה מסביב קסומה. האתר יפהפה, מקסים ומושך…
אתרים וטיולים
ביקור ברשקוב
מה נפלא עולמנו – עולם הזה! מילים אלו עולות בראש כאשר מגיעים לעיירה הנפלאה – עיירת רשקוב.
את המחוז שלנו קוראים לפעמים “שוויץ הקטנה”, ועל אף כי אלפי ק”מ מבדילים בינינו לבין שוויץ שבהרי האלפים, תיירים ממדינות רבות בעולם גם מגיעים לכאן ונהנים.
כעת אספר לכם על הכפר רשקוב עצמו. השם “רשקוב” פירושו בתרגום מטורקית הוא – ראוי לשבח, ולא בכדי. ולמה, תבינו בסוף הסיפור.

הכפר רשקוב והכפרים שבסביבה מוקפים ביערות – בוגרנה, יערות על גדות הנהר – קריינה ופוינה, וכמו כן היער קלאגור.
היערות כאן אינם עבים, והעצים הנפוצים כאן – אלונים, עצי בוק ואדר. יש כאן עשבי מרפא ריחניים, פרחי יער, שיחים, וממש מקצה הכביש רואים שבילים המתפתלים לעומק היער.
כמובן, ראשית כל יש להקדים את המבוא ההיסטורי. בזכות החפירות הארכיאולוגיות נודע, כי בני אדם חיו כאן כבר בתקופה העתיקה ביותר, לפני אלפי שנים, וכאן התגבשה תרבות ייחודית וכך גם אוכלוסייה מגוונת רבת אנפין. הכפר בנוי על הגדה השמאלית של נהר דנייסטר בשטח הררי. העיירה נוסדה ב-1402, פעם היתה זו עיירת הספר של מדינת פולין, וכאן גרו פולנים, ארמנים, יהודים, מולדבים ורוסים. כמו כן, הגיעו מידי פעם שיירות צוענים וגם גייסות הטטרים.
ההרכב הלאומי המגוון נשמר עד היום, אם כי העיר התוססת של פעם, מזמן הפכה לכפר שקט, אשר בו נשמרו עד היום גם שרידי מבנה בית-הכנסת המפואר, גם הכנסייה האורתודוכסית וגם הכנסייה הקתולית.
במחצית המאה ה-17, רשקוב היתה ישוב גדול ומפותח מאד. היו בה מבצר וכן מבנה מבוצר מצוייד בתותחים. החל מ-1662, העיר רשקוב הפכה ליעד ההתקפות של ההטמאנים – מפקדי גייסות הקוזאקים באוקראינה, שהתחרו ביניהם וערכו קרבות. תוך 12 שנים, העיר הותקפה ונחרבה שלוש פעמים.
הסופר הפולני הנודע היינריך סנקייביץ’ הקדיש קטעים רבים לרשקוב וסביבותיה בספרו המפורסם “פאן וולודייבסקי”.
שיקומה של רשקוב והתחדשותה החלו לקראת מחצית המאה ה-18. רשקוב היתה עיר חשובה בזכות מיקומה בעורק המסחר והתחבורה החשוב, הלא הוא הנהר דנייסטר, אשר נשפך לים השחור. כאן התקיימו ירידים רבים וימי מסחר קבועים. תושבי העיר נודעו בסחר עצים, בשיווק התוצרת החקלאית וכלי בית למיניהם. היו כאן טחנות קיטור, בית חרושת לטבק, יקבים רבים ונגריות. היה גם גן של עצי תות, אשר שימשו לייצור משי. ייצור היינות היה מאד מפותח, היינות אף נמכרו לצרפתים- המבינים הגדולים ביין.
היום רשקוב הינו כפר שקט, המקום נפלא ומקסים, הכביש במצב מעולה ואוויר זך וצח כפי שאופייני לחורשות אורן ואשוח.
הכפר רשקוב מחולק לכמה חלקים היסטוריים: המרכז, פוקרובקה, פודול \ \ Podol, מליני. האתרים המרשימים הם חורבות בית-הכנסת והמוזיאון. רבים הם אתרי הטבע, מעיינות ונחלים, מערות ובקעות. יש ברשקוב גם כמה אתרים ארכיאולוגיים מעניינים, חורבות של העיירה העתיקה בהר קייבקה, ביצורים בהר קראסניה, אשר נבנו על-פי המסורה ע”י המלך פטר הגדול, ובקרבת המקום – המבצר קלאור.
במרכז הכפר עומד המבנה הישן של בית-הספר, שבו עבד גיבור המלחמה פידור ז’ארצ’ינסקי, ובמרחק לא רב עומד גם ביתו שהפך למוזיאון – מבנה גדול על גדות הנהר. בבית הכל נותר כפי שהיה בימי חייו – הספרים, הריהוט והאיבזור.
את מעשה הגבורה של פידור ז’ארצ’ינסקי מתאר הגנרל ליילושנקו בספר הזיכרונות שלו: “ב-22 באפריל 1945, הכוחות של הגנרל ירמאקוב השתלטו על הערים ביליץ, טריינבריצן, יוטרבורג.
ממחנה השבויים שוחררו אז כ-1600 אזרחי צרפת, בריטניה, דניה, בלגיה, נורבגיה וכן בני עמים אחרים. הראשון שפרץ למחנה זה, היה פידור ז’ארצ’ינסקי, קצין בצבא האדום, אשר עמד בראש צוות מודיעין וריגול. במהלך קרב יריות עם שומרי האבטחה הוא נפצע ומת.

בית הכנסת
במרכז הכפר עומדות חורבות בית-הכנסת הגדול, אשר הוקם לפני כ-300 שנה, עם מדרגות מוסתרות בקיר, אשר כפי המסופר מובילות למנהרה תת-קרקעית לצידו השני של הנהר. אמנם, איש עדיין לא הצליח לאתר את המנהרה. מספרים, כי בימי המלחמה, יהודים הסתתרו שם מפני הקלגסים הנאציים.
בימי השלטון הסובייטי שניהל מלחמת חורמה נגד הדת, הושמדו גם מבני דת, וכך פוצץ מבנה בית-הכנסת אשר ניזוק קשות ונותר ללא גג. למעלה מ-200 שנה, בית-כנסת זה שימש כמרכז תפילה של תושבי המקום והסביבה, והיתה בו כמובן גם עזרת נשים.
שנים רבות רבו של בית-הכנסת היה הרב יעקב יוסף הכהן, תלמידו הנאמן של הבעש”ט, בעל “תולדות יעקב יוסף”, הספר הראשון של תורת החסידות.
למרות ההרס, חורבות בית-הכנסת משרות אווירת קדושה ורטט. כן, המקומות הקדושים שומרים על קדושתם. על הקירות שמורים עיצובים אומנותיים באבן.

את חיי הקהילה היהודית החריבו תחילה השלטונות הסובייטיים, ולאחר מכן, כשהחלה מלחמת העולם השניה, הנאצים השמידו את כל היהודים.
לפני המלחמה חיו כאן אלפיים יהודים. בסוף 1941 כל התושבים היהודים הועברו לכפר בוגדנובקה ע”י החיילים של הצבא הרומני, וכעבור מספר חודשים, בתחילת 1942, כולם הוצאו להורג.

עין הגבירה Panska Krynitza
עין הגבירה Panska Krynitza – הוא מעיין שבמרכז הכפר בסמוך לבית-הכנסת. מי המעיין פורצים מבטן האדמה.
תושבי רשקוב מספרים אגדה יפה על רוסקנדה- בתו של שליט מולדובה, אשר ניתנה לאשה לתימופיי חמלניצקי. לאחר פטירתו הפתאומית, היא התיישבה ברשקוב, אשר ניתן לה לאחוזה. אגדה עממית מספרת גם, כי היא חיה שם שנים רבות וביכתה את בעלה המנוח. מדמעותיה נוצר מעיין שנקרא “עין הגבירה”.

ביקתה של כרמליוק
סלעים רבים נמצאים באזור, בעלי צורות שונות ומשונות. באחד הסלעים חצובה מערה בשם
ביקתת כרמליוק. אגדה עממית מספרת, כי היא שימשה כמקום מיסתור לאוסטים כרמליוק – Ustym Karmeliuk , שהיה מנהיג תנועת השחרור של איכרי אוקראינה במחצית הראשונה של המאה ה-19. השולחן, המשטח למשכב וכן כסא חצובים בסלע. קשה להאמין, כי המקום שימש למגורים…
ברשקוב הפיקו גם מספר סרטים ידועים.
ויש עוד הפתעה למבקרים במקום. אגדה עממית מספרת, כי אלה, שיטעמו ממי המעיין Panska Krynitza, יזכו לאושר באהבתם.
ברוכים הבאים לרשקוב!

IsraelRussiaUSAUnknown