הישוב היהודי

תנועת החסידות ברשקוב

ראשקוב היתה בין המקומות הראשונים שבהם נקלט והאיר אור החסידות. ותורתו של רבי ישראל בעל שם טוב – הבעש”ט,
שלושת תלמידיו הגדולים התגוררו בראשקוב בתחילת דרכה של תנועת החסידות.
הראשון היה מורנו ורבינו רבי שבתי \1655-1745\, רב ומקובל, מחבר סידור תפילה עם כוונות האר”י ז”ל, והוא זה, אשר בתחילת המאה ה-18 ייסד בראשקוב אחת החצרות החסידיות הראשונות שבבסרביה.
רבי שבתי זכה להכיר את הבעש”ט ואת תורתו עוד כאשר תנועת החסידות היתה ממש בתחילת דרכה, והוא הפך לאחד מעמודי התווך בין תלמידיו. בסידורו המפורסם הוא מצטט גם הכוונות והייחודים, אשר קיבל ממורו ורבו הקדוש. בחצרות החסידים השתרשו לא מעט מנהגים בזכות רבי שבתי, שקיבל אותם מפי הבעש”ט עצמו. אחד מהם הוא לקרוא את “ויהי נועם” ו”יושב בסתר עליון” שבע פעמים לאחר הדלקת נרות חנוכה.
עוד מנהג, שמקורו מהבעש”ט הוא להימנע מדברים בטלים לאחר גמר תיקון ליל השבועות עד לאחר קדושת כתר שבמוסף החג.
נביא כאן מספר עצות ,הדרכות והוראות של רבי שבתי:
1. רבים מחדשים חידושים בתורה, ואם היו כותשים את התורה במכתשת היו יכולים לסחוט מיץ מהכסף. ועל זה מוזהרים אנו מהכתוב: א-להי כסף וא-להי זהב לא תעשו לכם.”
2. היו מתונים באכילה. ריבוי אכילה גורם לתחושת גאווה ומביא חטא.
3. “צריך אדם לומר פרק שירה בכל יום, וסודו דע כי כל הנבראים שבעולם יש להם שר בשמים, וע”י אותו שר נמשך עליו שפע, אך אי אפשר להשר להשפיע בתחתונים עד שיאמר תחלה שירה למטה, וע”י אותו שירה מקבל חיותו ומזונו להשפיע, לפי שכמו שכל עולמות עליונים תלויים בשיעור קומתו ית`, כך כל הנבראים התחתונים תלויים בשיעור קומת האדם, ועל ידו מתברכין כולם, לכן כל האומר פרק שירה ויודע לכוון כל הנבראים היכן הן רמוזים בשירות ההם ואומר אותן השירים הוא גורם שפע אל כל הנבראים התלויים בו, ושכרו מרובה וזוכה לכ”כ מעלות כמבואר”.
4. לימוד חכמת הקבלה מחייב לצמצם בדיבור ולהרבות בשתיקה עד כמה שאפשר. למי שבראשו מבוכה ומי שעלול להטיל ספק באמיתותה, כיוון שאינו מבין חכמה זו, אין לו ללמוד חכמת הקבלה, כי הדבר עלול להזיק לו במאוד. רק איש תמים וישר אשר ברי לו כי אי-הבנתו נובעת מקוצר דעתו, עליו ללמוד חכמת הקבלה והוא מצווה בזה.
5. ללא ספק אדם יזכה לרוח הקודש, אם יימנע מדברים בטלים משך 40 יום.
6. מי שלומד ושוכח הכל, אל יימנע מללמוד תורה.
7. בחר לך רב הגדול מכל החכמים.
תלמד תמיד בקול רם ולא בלחש.
עיין היטב בספרי הראשונים, כי ספרי האחרונים הם מלוקטים מהראשונים.
תלמד בספרים בכריכה קשה, כי ליבו של אדם נמשך אליהם.
תתרכז בלימוד ואל תתן למחשבות זרות להפריע לך.
יש לקיים את מצוות “פרו ורבו” בלימוד התורה, שלא ייווצר מצב שהמוח שלך עקר ואינו פורה ורובה. ולכן, כל יום יש ללמוד משהו חדש.
8. המפתח לכל התכונות הטובות הוא התבודדות. מי שכל היום כולו מסתובב בין כל המוני עם, אינו יכול להידבק ב-ה’ יתברך. לכן טוב שיהיה לו חדר מיוחד לבד.
9. מי שנכספה נפשו וליבו ללמוד תורה יומם ולילה, לא חלו עליו כל ענייני סיגופים ועינוי הגוף כלל.
10. לימוד התורה מוכרח להיות מתוך שמחה ופתיחות הלב, כי אין השכינה שורה על מי ששרוי בעצבות.
11. את הקולמוס לספר תורה יש לשמור כראוי ולא להשתמש בו לכתיבה אחרת.

בראשקוב כיהן כרב העיר רבי יעקב יוסף הכהן כ”ץ מפולנאה – אחד מראשי החסידים, תלמידו המובהק של הבעש”ט ומפיץ תורת. הוא כיהן כרב בשארגורוד, ראשקוב, נעמירוב ובאחרית ימיו בעיר פולנאה פלך וואהלין ברוסיא. הוא קרוי על שם העיר פולנאה, בה נפטר ונקבר. נולד בסוף המאה ה-17, ומת ב- כ”ד בתשרי שנת תקמ”ד \ 1783. .
היה מבוגר מהבעש”ט. בן למשפחת המקובלים רבי שמשון מאוסטרופולי, רבי יוסף כ”ץ בעל “יסוד יוסף”, ולמשפחת רבי יו”ט ליפמאן הלר, בעל “תוספות יום טוב”.
היה חכם גדול בנגלה ובנסתר. בראשית ימיו התנגד לשיטת הבעש”ט, ובהיותו רב בשארגורוד לא הסכים לראות את פניו כשהיה בא לעיר.
פעם אחת, מספרים החסידים (שבחי הבעש”ט), כאשר בא ר’ יעקב יוסף פולנאה לביהכ”נ להתפלל, לא מצא שם איש, כי כולם היו עומדים בחוץ לשמוע סיפורי הבעש”ט. שלח אליו את השמש לבקשו לבוא אליו לראות מה טיבו. הבעש”ט השתוקק זה זמן מה לראותו ולקרבו אליו- וימהר לבוא לפניו. ואחרי אשר דברו יחד כשעה קלה קנה הבעש”ט את לבבו ונהפך לראש חסידיו. מני אז נסע ר’ יעקב-יוסף הכהן אל הבעש”ט בחשאי, וכאשר נודע הדבר לאנשי העיר שהיו כולם מתנגדים, גרשוהו בערב שבת מן שארגורוד והוכרח לשבות בכפר, והבעש”ט נסע אליו לשבות אתו יחד כדי להשקיט את צערו.

אעפ”י שר’ יעקב יוסף הכהן כבר התקרב לבעש”ט, התנהג תחילה, בייחוד בעת היותו לרב בנעמירוב, עפ”י שיטתו המיוחדת: כל היום היה מעוטף בטלית ותפילין ולא פסק מלימוד. למד לא פחות משבעה דפים גמרא בכל יום, וקם בחצות הלילה להגות בתורה. הרבה להתענות, ושבוע אחד בכל חודש היה צם בהפסקה משבת לשבת.
רגיל היה לומר, כי אי אפשר להשלים בין החומר והצורה, מפני “שהם שני הפכים בנושא אחד: כשזה קם זה יורד” (פורת יוסף, פרשת ויחי). הרוצה שיחיה – ימות; והצומות והאכזריות הם עיקר החיים בזה ובבא (צפנת פענח, וארא). דברים אלה הם ניגוד גמור לשיטת הבעש”ט שצריכים לעבוד את ה’ גם בחומר.
כאשר נודע הדבר לרבו הבעש”ט, כתב אליו מכתב תוכחה על ענותו בצום נפשו:
“ותרגז בטני לקול הקורא, והנני מוסיף בגזרת עירין וצירוף קוב”ה ושכינתיה לבל יכניס א”ע בסכנה כזו… אין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה וכו’. איעצך ויהי א-להים עמך, בעת למודו ידבק עצמו בדבקות גמור לעבודת הבורא ב”ה… ומבשרך אל תתעלם… מנאי הדוש”ת ישראל”.
המכתב הזה השפיע רבות על ר’ יעקב יוסף הכהן, והוא שינה את שיטתו לגמרי, הפך לחסיד נאמן של הבעש”ט, ולא התמיד עוד בצומות וסיגופים. הוא כותב:
“בתענית וסיגופין בא האדם לידי עצבות וזאת פועלת רעה גם על הדבקות בה’ שאי אפשר רק ע”י שמחה וכו’, צריך האדם לאכול ולשתות ולהתענג כדי שתהיה לו שמחה ויוכל אז להתדבק בה’, (“תולדות יעקב יוסף”, משפטים).
הבעש”ט היה שבע רצון מתלמידו המובהק הזה, ובאשר רצה ר’ יעקב יוסף פולנאה לעזוב את רבנותו ולהשתקע בא”י, לא הניחו הבעש”ט לנסוע, כי ידע כי הוא יפיץ את מעיינותיו ע”פ תבל.
החסידים מספרים, כי הבעש”ט אמר: רבש”ע, לא אבקש שכרי בעוה”ב על המעשים שעשיתי, רק על מה שנתתי לך יוסלע כזה (בסוף “פורת יוסף)”.
אחרי פטירת הבעש”ט (ו’ סיוון תק”כ) בחרו החסידים את המגיד רבי דובער ממעזריטש לממלא מקומו, אע”פ שר’ יעקב יוסף פולנאה היה זקן תלמידיו. הוא השלים עם זה וקיבל את מרותו של המגיד., כי הכיר בקדושתו ובמעלתו כאיש בעל כשרון מנהיגותי
תורתו של הבעש”ט הובאה בספרי תלמידיו ובעיקר בספרי רבי יעקב יוסף מפולנאה – “תולדות יעקב יוסף”; “בן פורת יוסף”; “צפנת פענח” ו”כתונת פסים”. מובאים בשמו מאות דרושים ודברי תורה שבהם מצטיירת תורתו של הבעש”ט והנהגתו.
פעולתו של ר’ יעקב יוסף כ”ץ מפולנאה “להפיץ מעינות של הבעש”ט חוצה” הייתה גדולה מכל מה שעשו ממלאי מקום הבעש”ט ומעריציו, כי בספרו “תולדות יעקב יוסף” לבדו נזכרו כמאתיים ושמונים מאמרים בשם הבעש”ט, ועל ידם נתפרסם לא רק לאיש מופת, אלא גם להוגה דעות רם ומופלא.

רבי יעקב יוסף הכהן כ”ץ נפטר למחרת שמחת תורה, כ”ד תשרי ה’תקמ”ד, ונשמתו הטהורה עלתה בסערה השמיימה חזרה לצור מחצבתה.
קברו נחצב ליד רעו הרה”ק רבי יהודה אריה לייב המוכיח מפולנאה זי”ע, ומסורת מספרת כי פעם בעמדו ליד גדר בית החיים הרגיש בחייט אחד מתושבי פולנאה כשהוא עסוק באמירת תהלים ובנתינת צדקה בסמוך למקום קברו של המוכיח, לימים כשביקש רבנו לקנות לו חלקת קבר באותו מקום נודע לו כי חלקה זו כבר נמכרה לאותו יהודי, רבנו הפציר בו כי יוותר על חלקו בגללו, ורק לאחר שהבטיח לו כי מקום מנוחתו יהיה בסמוך לו הסכים הלה לכך, לאחר שנסתלק רבנו עברו שנים ויהודי זה נפטר לבית עולמו, כשיצאו לחפור קבר ליד קברם של רבנו ורעו המוכיח – כהבטחתו ליהודי זה – לא היה מקום, אך לפתע מצאו ריוח בין הקברים וקברוהו שם.

הרב אברהם שמשון כ”ץ מפולנאה ( ? – י”ח באלול תקנ”ט) – בנו של רבי יעקב יוסף כ”ץ כיהן כרב בראשקוב לאחר פטירת אביו.

שושלת צדיקי רשקוב
רבי שבתי נולד לרב צבי הירש בשנת תט”ו ונפטר בשנת תק”ה (1745-1655). אין ידועים פרטים על ילדותו. התגורר ברשקוב שבבסרביה, כיום בטרנסניסטריה/ מולדובה. היה תלמיד של הבעל שם טוב. ערך סידור על פי נוסח וכוונות האר”י. אחיו היה רבי ישראל רב בקאוושן ובלבי.
רבי יוסף בנו של רבי שבתי, מילא את מקום אביו. היה תלמידו של רבי פנחס מקוריץ. נפטר בה’ באדר תק”פ \ 1820.
רבי שלמה זלמינא בנו של רבי יוסף מילא את מקום אביו. בימיו פרחה חסידות רשקוב וחסידים רבים נהרו אליו. נפטר ב-י”ג ניסן תרי”ב\. 1852
רבי שבתי השני, בנו של רבי שלמה זלמינא מילא את מקום אביו. היה ידוע כאוהב הבריות ורחמן. נפטר בח’ בטבת תרמ”ג\. 1883
רבי יחיאל יוסף, בנו של רבי שבתי מילא את מקום אביו. נפטר ז’ באדר תרנ”ו\ 1896. בנו השני של רבי שבתי השני היה רבי משה אברהם שכיהן אף הוא כאדמו”ר בראשקוב. היה חתן של רבי יוסף בן רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש (בן רבי יצחק מיאמפולה. חתנו היה רבי ישראל שלום יוסף פרידמן האדמו”ר השני מבוהוש.
רבי משה אברהם בנו של רבי שבתי השני.
רבי שלמה זלמינא השני, בנו של רבי יחיאל יוסף מילא את מקום אביו. היה חתנו של רבי אברהם יהושע העשיל ממעז’יבוז’. נפטר בכ’ בחשוון תרע”ו\1915.
בניו : רבי שלום, רבי יצחק מאיר ורבי מרדכי (חתנו של רבי משה דן מסקווירא)
חתניו: רבי ברוך דוד טברסקי מקלינקוביץ (בנו של רבי מרדכי דב מהורנוסטייפול) רבי דוד מרדכי מטאלנא, רבי משה דוד טברסקי משפיקוב-רשקוב, רבי יעקב ישראל רבינוביץ מחרסון (בן רבי פנחס מקנטיקוזבה מגזע ליניץ) בעל ‘שארית יעקב’, רבי חיים הגר משאץ בן רבי משה הגר.
רבי שלום צוקרמן, בנו של רבי שלמה זלמינא השני היה אדמו”ר בקאלאראש ברומניה. היה חתן רבי יצחק פיצ’ניק מברעזנה. נסע לארצות הברית לגיוס כספים ונפטר שם ב-כ”א באייר תר”צ\ .1930

.

IsraelRussiaUSAUnknown